האם המדינה צריכה לשמור על ערך הדירות בירושלים?

פנזין

שאלת התערבות המדינה בשוק הנדל”ן היא השאלה הדומיננטית בשיח משבר הדיור של העשור האחרון. הטענה הרווחת מתייחסת למדינה כאל חסם בפני כוחות השוק המבקשים לענות על הביקושים הגדולים לדיור במדינת ישראל. אומרים שלנו שהמדינה צריכה לצמצם את הרגולציה בדרך לבניית יחידות דיור; שגידול ההיצע, שיענה על הביקושים, יוריד מחירים. אבל מה אפשר לומר כאשר כל הפעולות שננקטות על ידי המדינה מסמנים אחרת.

האמת היא שרמת המחירים צריכה להישאר גבוהה – גם כדי לעודד יזמים להשקיע בתכניות בנייה חדשות וגם כדי לשמור על ערך הדירות הקיימות בשוק. בהינתן שעלות הבנייה – חומרים וכוח אדם – נשארת יציבה בשנים הקרובות, הכדאיות הכלכלית של הבנייה החדשה תיקבע על פי מחירי הדירות שיימכרו. מחיר גבוה יותר = רווחים גדולים יותר ליזמים. בדומה, בעלי הדירות והמשקיעים, שקנו דירות בטווח המחירים הקיים, היו רוצים לראות את המחירים עולים או נשארים יציבים, כדי להצדיק את ההשקעה הכלכלית האדירה שלהם. חלקם, אפילו, לקחו על עצמם חוב פרטי גדול כדי לממן קניית דירה, וירידה בערך הנדל”ני של ההשקעה שלהם תערער אנושות את האיתנות הכלכלית שלהם ושל המוסדות המלווים.

הוויכוח הזה הוא עוד מופע של המתח בשיח העירוני של ירושלים, בין הסתכלות לטווח הקצר ולטווח הארוך: מה ישפיע על ההחלטות לגבי איך נראית העיר שלנו – האינטרס המיידי או ההסתכלות לטווח ארוך?

בתכנית האחרונה של 4016 דיברנו עם איתי גוטלר, חבר מועצת העיר ירושלים מטעם ירושלמים, על משבר אדמות הכנסייה. כזכור, מדובר במשבר הנוגע לעתיד מצבור של קרקעות במרכז ירושלים, עליהן בנויות חלק מהשכונות האמידות ביותר של העיר: טלביה, ניות, רחביה, ועוד.

הסיפור בקצרה: כנסיות שונות שלהן בעלות על קרקעות ברחבי ירושלים בוחרות לא להאריך את חוזה החכירה עם קק”ל, אלא לחתום על הסכמים חדשים קבוצות משקיעים פרטית. הסיבות לכך יכולות להיות כלכליות, פוליטיות, או פשוט רשלנות על קק”ל שלא השכילה לבקש הארכה של הסכם החכירה, אבל המציאות היא שזה כבר עובדה בשטח. כעת, כשיסתיימו הסכמי החכירה הנוכחיים, קרקע עליהן בנויות אלפי יחידות דיור בירושלים הולכת לעבור להיות בבעלות זמנית של אנשים פרטיים שלא יודעים מי הם ומה מטרתם.

ההשפעה העצומה של מעבר זכויות בקרקע מגורם ממסדי לגורם פרטי מפנה את הזרקור לחשיבות הגדולה של הבעלות על הקרקע במדינת ישראל, לעומת, נגיד, בעלות על יחידת הדיור עצמה, אבל זה נושא לפעם אחרת. אבל, חשוב להזכיר בקצרה את העקרונות הקניינים הבסיסיים של בעלות על דירה.

במדינת ישראל מחלקים ערך של יחידת דיור ל-2:

1. הקרקע – חתיכת האדמה עצמה עליה בנויה יחידת הדיור

2. זכויות הבנייה הממומשות והפוטנציאליות – כלומר, כמה מ”ר בנויים ובשימוש על אותו שטח אדמה, וכמה עוד אפשר לבנות.

מה שמעניין הוא שלרוב ההבדלים המשמעותיים בשווי של נכס הוא על פי ערך הקרקע – כי הרי לבנות מ”ר בתל אביב או בבית שאן זה בערך אותו מחיר (חומרים + עבודה), אבל למגורים בתל אביב יש הרבה יותר ערך מוסף לדיירים, ואותו ערך יגולם בשווי הקרקע.

לדוגמא: על תא שטח בגודל 1 דומם, יש בניין מגורים ובו 6 דירות של 100 מ”ר כל אחד. הערך הנדל”ני של כל הבניין הוא סכם של שווי דונם אחד ו- 600 מ”ר למגורים. בהתאם, כל בעל דירה מחזיק בבעלות על 100 מ”ר של הדירה + שישית משווי הקרקע.

אבל אם נחזור למקרה שלנו, מה יקרה לשווי של דירה של אדם אם הוא לא יכול לדעת האם יוכל להחזיק בקרקע בעתיד? האם הערך של הדירה הבנייה תחזיק? והאם זאת סוגיה ציבורית?

התרחישים הפסימיים ביותר מדברים על גירוש של בעלי הדירות מנכסיהם – כלומר, בעלי הקרקע החדשים יבקשו לתפוס חזקה על הנכסים שלהם, יפצו את בעלי הדירות על שווי הדירות ויעשו כרצונם על הקרקע הפנוי. זאת, לעומת, התרחישים האופטימיים שמתייחסים להעברת הבעלות כעניין פורמלי, שאולי ישפיע על ניסונות למנף חלקים מסוימים מהקרקע בעתיד, אבל בטח לא לפגוע בדיירי הדירות הנוכחיים. כך וכך, בעלי הדירות הנוכחיים יקבלו את התמורה שמגיעה להם – בבוא הזמן.

הבעיה, כפי שמתברר יותר ויותר, נמצאת בתקופת הביניים של חוסר הוודאות הכללי. ככל ששעון החול מתקצר ולא ידוע מה הולך להיות עם הבעלים החדשים ככה ערך הדירות על הקרקע יורד. ככל שמתקצרת תקופת הזמן שקושרת רשמית בין הדירות לקרקע, כך מרכיב הקרקע בשווי הנכנס הולך ונעלם.

בהדרגתיות, נכסים בשכונות האליטה של ירושלים מאבדים את שוויים, חושפים את בעליהם למחיקה גדולה, עם כי זמנית, של שווי הנכסים שלהם, וככה מוחקים גם ערכם הכלכלי שלהם. ועל כן, תחינתם למדינה שתעזור למצוא פתרון כרגע, בטרם ויאבד להם ערך רב מידי. האם זאת באמת סיבה מספקת לפעולה ריבונית? כנראה שזאת שאלה של נקודת מבט.

במהלך מעגל חיים של כל אזרח בעל דירה יש תהליכים או אירועים שמשפיעים על שווי הנכסים שבבעלותם – זה חלק מחוקי המשחק. בועת נדל”ן זה יוצא דופן, אבל סלילת כביש, פיתוח פארק, בניית אזור תעשיה, בניית שכונות חדשות, כל אלה ועוד הם השפעות ישירות ועקיפות על ערך נדל”ני. למשל, אחת הטענות המרכזיות של מתנגדי קו הרכבת הקלה בעמק רפאים היא שעבודות הבנייה יפגעו, עם כי זמנית, בערך הנכסים שלהם ברחוב.

במצבים כאלה, אלא אם אנחנו מאוד מקושרים, אנחנו לא נוטים לדרוש מהעירייה או מהמדינה לפעול מידית כנגד כל רשות או אדם שהפעולות שלהם יכולה להשפיע על שווי הדירות שלנו.

האם המקרה של קרקעות הכנסייה הוא מספיק חמור ויוצא דופן או חריג כדי יחייב מהמדינה לשמור בגופה ובכספה על שוויין של כמה אלפי דירות ברחביה, טלביה וניות? האם שמירה על הערך של הדירות בניות יותר חשובה משמירה על ערך הדירות בקרית יובל? האם באמת שיקול הערך הכלכלי של הדיור בירושלים הוא זה שצריך לכתיב את מדיניות ארוכת הטווח של העיר – והאם זה אומר שלכן צריך לוותר על הקו הכחול בעמק רפאים?

נשאיר לכם לשפוט.

עוד פרקים

4016 – מרכז מול פריפריה

4016 – התחדשות עירונית

4016 – הרכבת הקלה ברחוב עמק רפאים

Forgiveness

פנזין

Forgiveness is one of the most important religious values in Judaism, Christianity and Islam and it is also important for our psychological health.
Professor Robert Enright is the founder and director of the International Forgiveness Institute. He has come to Jerusalem to host the
Jerusalem Conference on Forgiveness for the Renewal of Individuals, Families, and Communities – “Rising Above the Storm Clouds” July 12th-13th, 2017
at Notre Dame Jerusalem Center.  Fr Eamon Kelly, director of Notre Dame, joins him in conversation along with Peta Jones Pellach of the Elijah Interfaith Institute.

 

עוד פרקים

מעיין רווה, על תאולוגיית שחרור בנצרות הפלסטינית

Microphones for Peace – עם גדי גבריהו, יו״ר תג מאיר

Osim Shalom 6.11.15 – Mallek, McDougal, Lenk

ניגונים של האדמו”ר הזקן 16.6.17

פנזין

לפני 250 שנה עמד בחור בן 19 בצומת והתלבט אם לפנות לוילנא או למזריטש. סופו שהגיע למגיד ממזריטש, נעשה מגדולי תלמידיו, כתב שולחן ערוך ואת ספר התניא והלחין כמה ניגונים. על הניגונים ועל תורתו, עירוב של קבלת האר”י, קור ליטאי ודביקות חסידית, ניסו לעמוד שמעון אלירז ומנדי ציבין .

 

 

אבינו מלכנו – אברהם פריד
ניגון דבקות לשבת – מרדכי ברודצקי
ניגון דבקות לשבת – מקהלת ניחו”ח
ד’ בבות – מתוך התוועדות ב-770
ניגון הכנה לד’ בבות – מתוך התוועדות ב-770
ד’ בבות – מקהלת ניחו”ח
אלי אתה – שלמה גרוניך ומקהלת מורן
קול דודי – יאיר כלב

עוד פרקים

חג השבועות – על התגלות ופתולוגיה

פנזין

לקראת חג השבועות השתתף בתכנית ישי מבורך.
ישי מתעסק רבות בשאלות של הדת בעולם פוסט-מודרני ואף הוציא את הספר ‘תיאולוגיה של חסר’, העוסק בנושא.

בתכנית ניסינו לעמוד על הנקודה בה התורה חודרת לעולם ולבחון את היחס בין החיים הדתיים ומרחב ההתגלות.

למי שחשקה נפשו בעוד מתורותיו של ישי מוזמנים להאזין גם לשיעור המצורף:

עוד פרקים

מהפהקורהפה 17.5.17 – עירובין

Microphones for Peace – 19.5.17 – יום ירושלים

מקדמיה 9.5.17 – גד יאיר, על הפוליטיקה של האירוויזיון

יום ירושלמי: יום האחר

פנזין

ביום ירושלים הקרוב, שיחול ב- 23- 24.5, יתקיימו אירועים רבים שמציינים את היום מתוך ראיה סובלנית. כל האירועים הם חלק מיוזמת ״יום ירושלמי – יום האחר״, שמאגד המרכז הבינתרבותי. שלל האירועים, שכוללים סיורים, הקרנות סרטים, לימוד משותף או מפגשים, יחגגו את המפגשים והגשרים שנבנים בירושלים.

בתכנית התארחו שלוש נשים פעילות בשיח הירושלמי: מיכל שילאור מ״המרכז הבינתרבותי״, מעיין רווה מ״מרכז רוסינג לחינוך לדיאלוג״ ומרב הורביץ-שטיין מיוזמת ״חלון להר ציון״. שלושתן התייחסו בהרחבה לשיח הבינתרבותי, לאפשרות הדיאלוגית וליחס לאחר. הן שיתפו אותנו בפעילות של הארגונים ובמקום של ירושלים בחייהן ובעשייתן.

בשיתוף עם ‘ירושלים סובלנית’.
לחצו כאן כדי לקרוא עוד על האירועים השונים של יום ירושלים.
ירושלים סובלנית בפייסבוק.
חלון להר ציון – אתר, פייסבוק.
מרכז רוסינג לחינוך לדיאלוג – אתר, פייסבוק.

עוד פרקים

ספיישל The Joshua Tree – אלעד בן הרוש מארח את יונתן קוטנר לרגל 30 שנה להשקת האלבום

מבוא לחיים – 006 – זהות

עושים שלום 26.2.16 – על שלושה מיזמי סובלנות בעיר

רשמים מהמפגש הבין-דתי בטנטור

פנזין

בחודש פברואר נערך מפגש בין דתי במרכז האקומני טנטור. מפגש זה נולד מתוך שיתוף פעולה רחב בין יוזמות שונות הפעילות בהידברות הבין דתית. משתתפים רבים מן הצפון ומן הדרום, מירושלים ומהגדה המערבית, לקחו חלק במפגש. אף לנו היה הכבוד לקחת חלק בשיתוף הפעולה ולהימנות עם הפקת המפגש. במעגלי הלימוד והתפילה, זכינו להכיר אנשים רבים ולשמוע תובנות מעניינות. (רשמים מהמפגש – רענן מלק)
במרחב נפגשו רבים מהמנהיגים המובילים את השיח הבינדתי בארץ. אל אולפן הרדיו, שהשקיף על אולם הכנס, הוזמנו אנשי דת יהודים ומוסלמים וסיפרו לנו על השקפותיהם בנושא ההידברות הבינדתית, על זיכרונות מתוקים ותפילות לעתיד משותף.
התכנית משלבת שיחה וראיונות שונים שהוקלטו במהלך המפגש לצלילי העוד שליווה את הערב.
המשתתפים הם (לפי סדר ההשמעה):
הרב יעקב נגן – רב בישיבת עתניאל, איחוד מורשת אברהם.
השייח’ חליל אלבז – איחוד מורשת אברהם.
הרב אלון גושן גוטשטיין – מכון אליהו – Elijah Institute.
הרב דניאל רוט – דיבור חדש.

 

עוד פרקים

hamuazin no. 32 desert rhythms

Shalom Crafters 8.2.17 – Fr. Russ McDougall and Dr. Miriam Feldmann Kaye

מהפהקורהפה? – בר קיימא

פלטפורמה לשיח בין-דתי ובין-תרבותי

פנזין

‘Microphones for Peace’ היא הבמה של הרדיו לשיח בין דתי ובין תרבותי.
אנו יוצרים קולות של סובלנות בין דתית ושל כבוד הדדי.

בירושלים פועלת רשת ענפה ביותר של ארגונים ויוזמות חברתיות לסובלנות. בכל תחום ישנם ארגונים המעודדים שיתופי פעולה בין קהילתיים ובין תרבותיים: בחינוך, בעשייה השכונתית ואף בתחומי היצירה והדת. אולם, על אף הפעילות הענפה רבים אינם מודעים לקול הטוב הקורה בעיר הזאת. על-אף העשייה הרבה, במרחב הציבורי עדיין קיימת עוינות בין הדתות, הקהילות והתרבויות בעיר. ‘Microphones for Peace’ הוקם בשנת 2014 על ידי ‘רדיו מרכז העיר’ והמועצה הבין-דתית המתאמת בישראל (ICCI), כבמה המעודדת ומפיצה את הקול של הסובלנות במרחב הציבורי, וחושפת את קהל המאזינים לפעילות ולדיאלוג הענפים בירושלים.

בתכניות, המשודרות בעברית ובאנגלית, מתארחים מנהיגים דתיים מדתות שונות, יזמים חברתיים ואנשי רוח.
הקול שאנו יוצרים משתלב במרחב הבין-תרבותי העשיר שבירושלים ותורם לאחווה.

 

 

מוזמנים להאזין לראיון על ‘Microphones for Peace’ ברדיו ותיקן.

Microphones for Peace בפייסבוק ובMixcloud.

עוד פרקים

עדי שילה מארחת את אלחנן מילר וערן צדקיהו

פנזין

אלחנן מילר וערן צדקיהו גדלו בירושלים וחיים בה עד היום. הם מצליחים לשלב באופן נדיר בין אקדמיה לשטח, ובעלי תפיסה רחבה ועשירה אודות הסכסוך והאפשרות לפתור אותו.
במהלך התכנית השניים שתפו אותנו בנושאי המחקר המרתקים שלהם ובפעילותם הבינדתית, ובפרט במפגשים שהם עורכים במרכז ג׳ודור-שורשים שבגוש עציון, שם נפגשים מתנחלים ופלסטינים.

 

עוד פרקים

מקדמיה 13.12.1 – משה אופיר, על הסיפורים במדרשים דרבי ישמעאל

#2 בָּבִּינְגַ’אן | מעשה בְּמטבח – התירס

מקדמיה 3.5.17 – תומר שור ליבפלד, על תפקידם של אסירים פוליטיים ביישוב סכסוכים

Shalom Crafters – Raanan Mallek with Fr. Russ McDougal and Miriam Feldmann Kaye

פנזין

The interview with Rev. Russ McDougall and Dr. Miriam Feldman-Kaye took place on Feb. 8th before the Feb. 19th Praying Together for Constructive Conflict in Jerusalem gathering.  Rev. Russell McDougall, CSC (Fr. Russ) was ordained a priest of the Holy Cross in 1991.  He has been rector of the Tantur Ecumenical Institute since 2014. I also interviewed Dr. Miriam Feldman-Kaye of the Three Faiths Forum.

The show began with Fr. Russ reflecting on the time that has passed since our first show with him two years ago. I suggested that we look at what progress has taken place in interfaith activism since that time.

Fr. Russ wanted to clarify that he does not consider himself an activist in the plain sense of the word.  He is a Catholic priest and priests in the Christian tradition are supposed to be mediators and reconcilers.  “We are challenged and invited to reconcile people to G-d and hopefully to draw people closer to one another.  And that has been the heart of my work at Tantur which is an academic theological institute that tries to bring people with very different theological convictions together to understand one another and hopefully to build closer bonds of friendship and communion.”

Fr. Russ explained that Tantur’s mission is principally among Christians but interfaith dialogue has been part of the mission from the very beginning.  Were he to consider himself an activist, it would be in the sense of his friend, Dr. Debbie Weissman, the past president of the International Council of Christians and Jews.  Debbie Weissman recently wrote in her Memoires of a Hopeful Pessimist (2017) that she is an activist through dialogue.

Instead of progress, Fr. Russ sees a number of different developments.  He spoke of this year’s successful Christian Unity Week where for nine evenings, Christians of all different traditions gathered for their evening prayer.  There were Roman Catholic, Greek Catholic, Greek Orthodox, Armenian Orthodox, Lutherans, Anglicans, Syriac Orthodox, Coptic Orthodox and Ethiopian Orthodox.  The experience of going on pilgrimage from Church to Church each evening and standing before G-d together was a very moving experience for all.

The experience of facing G-d together and standing before G-d in prayer is what has been at the heart of Praying Together in Jerusalem.  Praying Together in Jerusalem is an interfaith initiative that invites Jews, Christians and Muslims to come together to pray their evening prayer alongside one another.  This has been happening on the last Thursday of every month for the past year and a half.

There have been a lot of challenges especially in finding a place where all three faith communities feel comfortable coming to. It was a shock to Fr. Russ to realize how few are the places in and around the Old City where everyone can feel comfortable praying alongside one another.  That being said, the places that we have found allowed for relationship building between all the different types of people. One place where all three religions do feel comfortable is at the Tantur Ecumenical Institute.  There have been five large interreligious gatherings since 2014 which has allowed for over hundreds of different types of people from all over the Holy Land to come together for an in depth experience of fellowship and communion while studying texts, praying and eating alongside one another.

Dr. Miriam Feldman Kaye looked at the symbol of the rainbow in Jewish texts and how it can be applicable for interreligious work.  Her organization, the Three Faiths Forum has a successful project working with diverse staff in Israeli hospitals.  One of the deep messages she shared with us on the show was a teaching by Rabbi Abraham Isaac Kook (1865-1935), the first Ashkenazi Chief Rabbi of the Land of Israel.  He said that there is an injunction to rise up and think higher for each person has great strength within.  If you deny that you have these wings, they in turn will deny you so you must seek them out.

The interfaith encounter on Sunday, Feb. 19th was called Praying Together for Constructive Conflict in Jerusalem.  At this encounter, we explored the values of ‘constructive conflict’, ‘adeb el ikhtilaf’ (ethics of disagreement) and ‘machloket leShem Shamayim’ (disagreement for the sake of Heaven) as described in the different Abrahamic Traditions. This special event was part of the Dibur Hadash: Week of Constructive Conflict that took place throughout the country and the world between February 19th to the 25th.  The event was sponsored by Dibur Hadash, the Elijah Interfaith Institute, the Tantur Ecumenical Institute, the Abrahamic Reunion and was supported by the following organizations: Microphones for Peace, Rabbis for Human Rights Interfaith Department, Three Faiths Forum, Kids4Peace, Pardes Center for Judaism & Conflict Resolution, Interfaith Encounter Association and Mosaica.

 

עוד פרקים

עירוב שימושים במרכז העיר ובית הספר הניסויי

פנזין


4016 — בית הספר הניסויי ועירוב שימושים

בתוכנית האחרונה של 4016 התארח יו”ר מינהל קהילתי ‘לב העיר’ לשיחה מעמיקה על שני מאבקים ציבוריים בעלי פרופיל עירוני גבוה, בהם המינהל לוקח חלק, מאבק התושבים והסוחרים למען הסדרת התנאים בשוק מחנה יהודה ומאבק הורי תלמידי בית הספר הניסויי למען השארתו במרכז העיר.

מעבר לטענות על צדק והדחף לשמר את אשר קיים מפני הלא נודע, המאבקים מקבלים אסמכתא תכנונית-אורבנית כאשר הם מבקשים לשמר ריבוי, או עירוב, שימושים עיקריים במרכז העיר ושכונת שוק מחנה יהודה. שכן, הטענה הזאת לא צפה לה באוויר, אלא נסמכת על תיאורייה תכנונית שהפופולריות שלה במסגרות התכנון הירושלמיות עולה. ככה שיש באמת מצב שתוכל לדבר אל הקאדר התכנוני המוביל של העיר.

תכנון לעירוב שימושים טוען שכדי לשמור על מרקם עירוני חי, כלומר רחובות או מתחמים שנעשה בהם שימוש לאורך רוב שעות היום, צריך לייעד אותם לכמה שימושים שונים, ולא לשימוש אחד עיקרי בלבד. התיאוריה יוצאת נגד הנטייה בתכנון להפריד בין אזורים למגורים, תעסוקה, מסחר, בילוי וכד’, שכן אז נוצרים מתחמים פעילים בזמנים מסוימים, אך נטושים בזמנים אחרים, וכך הופכים למוקדי פשע, אלימות והזנחה. במקום יש לשלב בין השימושים השונים וליצור רציפות בשימוש באותו שטח.

תרשימים של תכנון על פי תיאוריית עירוב שימושים עיקריים

לדוגמא: רוב פרוורי השינה או עיירות הפרוורים בנויות על פי עקרון הפרדת השימושים. למשל, שכונת הר נוף ואיזור התעשייה גבעת שאול. אפשר לראות בתמונה מצד שמאל את שכונת המגורים: חלקות צבועות זהה —כחול למגורים — מתוכננות לאורך רחובות קטנים (בכתום) שמתחברים לרחוב יותר גדול (אדום); ובשולי הבנייה ובוואדיות השטחים הירוקים והחומים — פארקים ומבני ציבור. מנגד, מצד ימין, אזור התעשיה, חלקות על חלקות של ורוד. ובין לבין קצת מסחר.

מפת ייעודי קרקע הר נוף וגבעת שאול. הפס הלבן-תכלת הוא כביש 16 החדש שאושר אך טרם נבנה עקב התנגדויות

אפילו מבלי להסתכל על הבדלי הצבעים קל לזהות בהסתכלות יומיומית על הפערים בשימוש בין שתי השכונות השכנות הללו. גבעת שאול עמוסה ומלאת חיים במהלך היום ושוממת בלילה ובסופי שבוע, ואילו הר נוף ריקה מדיירה במהלך היום רק כדי שיחזרו אליה במהלך הלילה והשבת. השימושים המגובלים בשטחים הללו יוצרים קודם כל הגבלות על המשתמשים בהם. כך, היעדר תנועה אנושית במשך הלילה מזמינה פריצות והזנחה אסטתית, ואילו ההכרח לצאת מן השכונה כדי להנות מדברים אחרים יוצרת תלות בתחבורה פרטית או ציבורית.

מנגד, כאן אפשר לראות את מרכז העיר בירושלים — על הריבוי השימושים על תאי שטח קטנים יחסית. לא רק עירוב שימושים באותם מבנים, אלא גם עירוב בתוך המתחמים — כאשר המעבר בין מגורים ,למסחר, לתעסוקה, למבני ציבור, לשטחים ירוקים הוא נפוץ ומרובה. אומנם, קשה לומר שמרכז העיר הוא מושלם מכל בחינה שהיא, אבל יש חיות.

מפת יעודיי קרקע מרכז העיר ירושלים (מאה שערים-רחביה / גן סאקר-עיר עתיקה)

הרעיון הכללי הוא שתמיד תהיה תנועה ושאזור אחד יספק צרכים של משתמשים רבים ומגוונים: תושבים לנים בלילה, עובדים ביום, משפחות וקניינים בערב, וגם בליינים בלילה. כולם אמורים לחיות ביחד במרחב העיר ולהעניק לה חיים אנושיים.


עירוב שימושים: חרב הפיפיות של בית הספר הניסויי

בין הרחובות הצרים והמגוונים של מרכז העיר, ובין הגן הפתוח של תושביו, עומד כמבצר השטח של בית הספר הניסויי — מבתר את העיר מהפארק. שטח למבנה ציבורי בתוך מרכז העיר חיוני לשימור מגוון ועירוב השימושים, אך בית הספר הניסויי כפי שהוא עומד כיום כאי עצום של אחידות ואי-עירוב שימושים.

במידה וימשיכו תומכי בית הספר להחזיק בטיעון מגוון השימושים העיקריים כטיעון העיקרי לשימור המצב כפי שהוא כיום הם עלולים לראות את טענותיהם מתהפכות עליהם. למשל:אמת, יש כאן בעיה של אי-עירוב שימושים. לכן, בית הספר סובל מפריצות ושימושים בעייתיים בשעות הלילה. היעדר שימוש עיקרי בשטח בהחשיכה מושכת פנימה אנשים לא רצויים שפוגעים במבנה. הפתרון הוא להתאים את השימוש לשימושי הסביבה — לא בית ספר.

 

עוד פרקים