ארכיון תכנית: ספיישלים

אנימציון2# – אנימציה בירושלים

זה זז! מתארחת באנימציון ובן סגרסקי על המייק.

השנה החולפת התאפיינה בצמיחה גוברת של סצנת האנימציה  בירושלים – אנשי מקצוע ואנימטורים הפועלים בשדה האמנותי חברו לגופים הציבוריים הפועלים לקידום התחום, והובילו יחד לפיתוח תעשיית אנמיציה מקצועית ועצמאית  משמעותית בעיר.

" אנימציון"  שואף להציג בפני הקהל את תחום האנימציה, לקדמו כמדיום קולנועי ולשמש  פלטפורמה לפיתוח היצירה בארץ בכלל ובירושלים בפרט.

השנה יתקיימו מגוון אירועים , בין התאריכים 29.3.16 עד ה 5.4.2016 ,המיועדים לאוהבי הז'אנר, לקהל הרחב ולכל המשפחה:  הקרנת סרטי אנימציה של יוצרים ישראליים, מפגשי אמן, תערוכת קומיקס, סדנאות  שירה והנפשה, ערב שיח יוצרות, תצוגת סטים המשמשים רקעים ליצירות אנימציה,  אנימציה ותערוכה  ברחוב, שילוב בין פיסול לאנימציה, סדנאות , ועוד מגוון אירועים במהלכם תוכלו לצפות ביצירות וגם להיחשף  לתהליכים שקדמו להן 'מאחורי הקלעים'. הרדיו שלנו ישתתף וישדר תוכנית מיוחדת מערב הפתיחה של אנימציון 30.3.16, היישר מקולנוע סמדר. בן סגרסקי יראיין ועל הדרך נזכה לשמוע קצת מהיוצרים והרבה מהפסקולים . קבלו טעימה מכמה מהסרטים:

במילים אחרות / בימוי: טל קנטור 

אדם חוזר בזיכרונו אל רגע של החמצה גדולה בחייו עם בתו. הפגישה הקצרה איתה לאחר שנים מערערת את עולמו ומרוקנת את מילותיו מתוכן.

אלף עזאזל / בימוי: גל חקלאי ושולמית תג'ר

בן הוא בחור שלא מוצא את עצמו כל כך, יש לו בעיות עם אשתו, אלכוהוליסט אלים שלא אכפת לו משום דבר ואפילו נזרק מפאב. אחרי שכבר אין לו לאן ללכת הוא מוצא דרך למקום אליו הוא חושב שהוא מתאים – עזאזל. בעזאזל הוא מגלה שהדרך היחידה שלו להשתייך היא דרך הקרבה עצמית.

LINK/ בימוי: מעיין ארליך

יוזמה וניהול:

המחלקה לאמנות פלסטית, האגף לתרבות ואמנויות עיריית ירושלים, בשיתוף הקרן לירושלים והמיזם לקולנוע ולטלויזיה של הרשות לפיתוח ירושלים. ניהול אמנותי: סבטה אושרוב גרוס.
התכנית במסגרת חגיגות ה 50 לקרן לירושלים,  וכחלק מפסטיבל ירושלים לאמנויות של האגף לתרבות ואמנויות בעיריית ירושלים.

פלייליסט לתקלוט דיסקו-הסכסוך של Paul Kane

למי ששמע והתעניין, ולמי שרוצה להוסיף קצת דיסקו נדיר לחייו,
לפניכם הפלייליסט המלא לתקלוט של אספן התקליטים Paul Kane:

The Israeli-Palestinian Conflict as (was not) Told Through Diso Music

1. charlie clemons – god is fire
2. broken glass – i’d rather you than me
3. darwin’s theory – untitled
4. 9th creation – rule of mind
5. markku johansson – autumn sun
6. birth of earth – mutation
7. room 101 – empty skies
8. gaznevada – living in the jungle
9. steve kuhn – a change of face
10. pastor barrett – medley
11. pied piper of funkingham – today is the day
12. Clark Sisters, The Everything's Gonna Be Alright
13. Arnie Love & Lovettes Breakout
14. Billy Hinton The Challenge
15. donned pitman – love explosion
16.Elbernita 'Twinkle' Clark Awake O Zion
17. Skye Aint No Need
18.pam todd – it takes a thief
19.the aura – skyrocket
20.cloud one dust to dust
21. james mason – i want your love
22. dionne warwicke – you’re gonna need me
23. stephen encinas – lypso illusion
24. william onyeabor – jungle gods
25. china burton – you don’t care about our love
26. sophisticated ladies – if this ain’t really love
27. uk players – so good to be alive
28. charlie clemons – the devil has made this land his playground
29. chain reaction -search for tomorrow

Gaznevada - Bask to the Jungle | Italian Disco

Gaznevada – Back to the Jungle | Italian Disco

לקראת תקלוט דיסקו הסכסוך של Paul Kane הערב

הערב (ד') בשעה 19:00 יעלה אצלנו התקליטן היושב-חזק Paul Kane, שהיה שדרן ברדיו אוניברסיטת טורונטו, עם אוסף עמוק-בשנִים של תקליטים, ועם המקום הזה.

~ * ~ * ~

Here for the first and only time, Paul Kane presents his own interpretation of the complex symbiosis that exists between the Israeli and Palestinian people through a disco filter.

Music lover and record collector Paul Kane has been active in the funk and soul scene for over 20 years. At 15 his love for soul music and record collecting got a push when his father passed down his collection soul and jazz records. With these few hundred records began a long and ongoing journey to dig through record shops and flea markets across North America and beyond in order to build the perfect collection of soul, disco, funk, jazz, rock, rap and more. At 19 Paul joined 3 friends while attending the University of Toronto in order to found the radio show Places and Spaces on 89.5fm CIUT in Toronto. The 3 hour long weekly open-format radio show lasted 4 years and showcased a wide range of musical genres.

ביום רביעי – אורח של זהב בשם Dj Amit Stark

ביום רביעי השבוע יפתח את שידורינו די ג'יי עמית סטארק, עם תוכנית מיוחדת של מוזיקת עולם מסורתית משולבת עם דיגיטציה וסינטזה של ימינו אנו.
בינתיים, מי שרוצה להתחמם על התקליטן הנהדר הזה, מוזמן לשמוע את ערוץ ה-MixCloud שלו.
להתראות ביום רביעי 23.7 בשעה 19:00 עם די ג'יי עמית סטארק ב-Global Minimal Quest @ פאב הסירא / כאן באתר.

די ג'יי עמית סטארק

Dj Amit Stark

שידור חי ואלטרנטיבי למשחק המונדיאל הערב

חלק לא קטן מהאוכלוסייה עוקב בשבועות האחרונים אחר אירוע הכדורגל הגדול בעולם – מונדיאל. מי שלא התמזל מזלו עד רמת זריקת גרעינים על השופט במגרשים בברזיל, ודאי צמוד למרקעי הטלוויזיה ולשדרנים מהוללים יותר או פחות.

אם מתחשק לכם/ן לחוות משחק מונדיאל בצורה שונה, לשמוע שדרנים תוהים תהיות קיומיות על מקומו של חוק הנבדל בסדר הקוסמי, או פשוט להעביר משחק באווירה משוחררת יותר – הצטרפו אלינו לשידור חי של המשחק הערב (ברזיל גרמניה, 23:00) באתר: http://jlm.fm/home/

שדרן / פרשן אורח: אמרי סדן
משדרים (הפעם) מפאב המיטא

מונדיאל ברדיו מרכז העיר

מונדיאל ברדיו מרכז העיר

 

 

בעקבות ערב שירי אהבה ושנאה להורים

אנחנו לא כמוהם, ממש לא. לעולם לא נסתבך באותן טעויות שלהם. אין מצב.
הרבה הבטחות ונסיונות לחשוב שאנחנו נעשה את זה יותר טוב מההורים. קבלו טעימה מערב מחווה לאבא ואמא – מיקרופון חצי פתוח של שירי אהבה ושנאה להורים. כי מי אם לא הם הביאונו עד הלום. השתתפו בערב: אוהד ובר, בן סברסקי, נעם אלון, כרם חמד וילדר, נוי כרמל, אמיר מנשהוף, נדב עירד, שלי חן, נופר כהן, מתי,יהל פאר ויונתן סווייד.

לסבתא רוני (סולאנז׳) / נוי כרמל
ויהי ביום ההוא
ותאמר סבתי:
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם הגומל
לחייבים טובות שגמלני כל טוב"
רימוני אבק לנחיריים נדבקים
כאילו הייתה בהן תקווה לקדושה
ואצבעות מצטלבות
אבי, סבי, דודי, אחי, כולנו מניין אחוז דיבוק:
"מי שגמלך כל טוב הוא ייגמלך כל טוב
עכשיו אולי יפסיקו דהירות הרכבים
סלה.“
במנהרות ידך, השיניים
יאירו שוב את שביל לשונך
כפנסי רחוב,
וכשתביטי במראה ממושב חיוכך יתניע המשפט:
"אני לא סבתא – לי קוראים רוני!“

אין ברכה טובה למסיונר מהמשבר
והוא יתפור לכל ממגני דוד שכפץ,
את יודעת שאין בזה יותר מסרק,
אבל אולי כעת נכון
לא להתנגד לטקסי ה״ליתר ביטחון״,
לו רק כדי לנצור את הרגע
בו מכוניתך התאחדה עם קיר בטון
ואת במקום להתמסר לזרועותיה,
פקחת עיניים, וכמלאך האדמה
חיית עוד יום.
"וירוממוהו בקהל עם
ובמושב זקנים יהללוהו“.

ויהי ביום ההוא
ותאמר סבתי: ״תודה״

דוד גודמן מחמם את הרחבה

דוד גודמן מחמם את הרחבה

אמי / שלי חן
עכשיו את בכיסא גלגלים, ידך הימנית מתקשחת,
מתכווצת פנימה, לאגרוף, לגדם, תלויה ממך,
מעלה רקב, איבר מת שלא נקבר.
אח שלי ואני עולים לשכונת הדר,
אל מדרחוב נורדאו, שנהגת לקחת אותנו,
עבת בשר, צועדת במעלה רחוב החלוצים,
כתמי זיעה מתרחבים תחת בתי השחי,
אל רחוב הרצל, שואפת מלוא ריאות את הפלסטיק ואת האבק,
המדרחוב נטוש עכשיו, עזובה של חנויות, חלונות ראווה מוגפים בסבכות פלדה,
דרי רחוב ונרקומנים דבוקים משני צדיו כמו עובש.
הוא מספר שאז, כשכמעט מתת, שכבת בבית החולים,
סביבך קשישים צורחים בערותם, האונה השמאלית שלך חרבה, אמרת:
אני רוצה להישאר כאן,
אני לא רוצה יותר להיות לבד.
את זוכרת? הוא שואל אותי, אך מחשבותיי נתונות לזיכרון תנועת הידיים המהירה
שהיית עושה, כשהיית דוחפת קפל בד-חולצה מתחת לשדיים הנפולים,
מספיגה את הזיעה, מה פשר כל הזיעה הזו שדבקה בך?
מספקת לך שכבה חוצצת בינך לבין היקום,
נמנעת, דחויה, מלאת בוז, חסרת מוצא, בלתי ניתנת להתרצות,
מצומצמת, מצמיתה, מבוי סתום,
מבעד למאות חדרים חשוכים, הבלי נשימותיך כבדים,
רוצה רק לישון.
את מתעייפת מהר עכשיו.
דרך הישר לטרפה, מסלול ההקפה, ציר השמש
וזווית הנטייה, חורף, אביב, קיץ, תמונת ילדות:
את עומדת במטבח, כרס הסתיו רקמה עגולה של נוחות,
נשימות הבוקר משתופפות תחת תקרה,
באוויר ריח פתאומי של גויאבה שהבשילה
בן לילה מירוק לצהוב מגורען.
את, שלא הצלחת להעביר בירושה
את מיומנות מלאכת האריגה
בין דורות, רוצה למצוא נחמה ומנוח,
מפזרת כל יום,
על השולחן, באותו מקום
לחם טרי, ואנחנו מנקרים אותו
בתאוותנות.
מה עושים כשבגוף מתעורר דוחק שאינו נענה?
האם את עוד מחכה שתקיץ התודעה,
כמו בשנים המוקדמות
כשעוד חלמת את מנוסתך
מחלון חדר האמבטיה
וצל ממטוס שחצה את המסגרת
ירד על עירום איברייך
הניחי לי כעת, ותני בי שקט.

אוהד ובר מקריא

אוהד ובר מקריא

/ כרם חמד וילדר
הייתי רוצה לראות אותה
הנשיקה הראשונה עלי אדמות
איך שפתיים של חוה פגשו באדם
כשהם מצאו את עצמם עירומים
מאלוהים שעד עכשיו לבשו על עיוור
שפעם אחת קרא אליהם ׳אייכה׳
וידעו שלא ישמעו זאת שוב
רק הדהודים

ואז הם הבינו
שמעכשיו הם פה לבד
מי יודע לכמה זמן
בודדים
אז הם התקרבו בדמעות
ובמבוכה שאצרה בתוכה את כל החולשה האנושית שתהיה אי פעם
וניסו להיות אחד
כמו שאלוהים
כי רק ככה הם ידעו
אז בהתחלה הם רק נגעו
בקצות האצבעות
וכשזה לא היה האחד של אלוהים
הם ניסו לערבב את הדמעות
שנטפו ונטפו
וככה נפגשו שפתיים
אבל עוד היה שם טעם מתקתק
של החטא הראשון בעולם
שהתערבב עם המלוח
של הדמעות הראשונות בעולם
ובגלל זה אנחנו לפעמים מתבלבלים בין מתוקלמלוח
וזה התחיל להיות כמו האחד שהם חיפשו
אז הם הלכו עם זה הלאה והלאה
ודברים התגלגלו להם
עד אלינו.
הוי
כמה הייתי רוצה להיות שם
ולפני, שניה לפני
להידחף להם בין השפתיים
ו   ל    ה    פ    ר    י    ד
כמו שמשון שדחף לצדדים את העמודים של עזה
כמו דוד שקרע את הלסת של האריה
להפריד ולצעוק להם
שיחכו עם זה
שיעשו את זה פעם אחרת
בלי כל הכואב.
(פעם מישהו אחד חכם אמר לי
היית שם, היית שם
לא צעקת ולא הפרדת!)

כרם חמד וילדר מקריא

כרם חמד וילדר מקריא

מתחיל להיות ברור / בן סגרסקי
בבית ילדותי מסתמן שכל חפץ
הוא ספוג בבנזין או רווי חומר נפץ
אלופי היבשת בהילוך על קליפות
משתחלים בגמישות חתולית בין טיפות

אנשים הם כמו טבע דומם בפרבר
שכבר אין בו הווה, רק צרורות של עבר
כשהלילה יורד בוהקות העיניים
הבוהות מחלון חטיבת הביניים

כל בנות כיתתי נהפכו לשוטרות
ולכל השוטרות קוראים ג'ני
ואין מה לומר, הן שוות אחושילינג
רק מה זה מעט הומוגני
וכולן מדברות על איחוד הרשויות
המקומיות של עמורה וסדום
יש משהו עצוב בגוון של האור
הפוגע בגג האדום

ומתחיל להיות ברור שאני לא שייך
ומתחיל להיות ברור שזה הזמן ללכת

ההוגה הדגול טירנוזאור רקס
ריכז את כל התשובות לקיומנו בטקסט
אבל עכשיו הטקסט בשירותים הכימיים
והחבר'ה עושים בו שימושים אינטימיים

מסמנים לי לרוץ אבל רגלי מסונדלת
מסביבי מתרחש כיבוי צופי לגחלת
בדוכן מהמרים מי יצליח לפגוע
עם רגל בקמפוס ועוד רגל בגואה

אין למוסיקה גרוב ואחוות הגברים
היא כבר לא מרגשת כמו פעם
והיין הזול בתחתית המקרר
הוא בזבוז מקומם של פקק שעם
יותר, הם אומרים, לא נאכל את השכל
עכשיו הם רק צולים אותו וול-דאן
קור מדברי אכזרי במיוחד
מבשר על קיצו של עידן

ומתחיל להיות ברור שאני לא שייך
ומתחיל להיות ברור שזה הזמן ללכת

בקומת הגג של מועדון הפרינג'
עומד שלומי שבן עם M4 וטריג'
מחפה מהרתק על פק"ל הקנים
של חמישים היפים וחמישים הנכונים

השופט מחייך לקהל ביציע
בוא נראה מה יכול השוטה להציע
בפינה כבוד הרב מתכונן לקדיש
אם הם לא יצחקו בהשמע סטגדיש

קו הרקיע בלתי מתפשר
הוא סלקטור אטום וקשוח
ובלי שום רחמים הוא חוסם את הנוף
ועוצר על הסף את הרוח
אני מביט בעצמי ומתחיל לתהות
אם הזעם שבי אמיתי
ומוצא רק ריקנות מובנת וסטיות
על תיכוניסטיות בגיל של אחותי
(היי, לא כל שיר נכתב על, כן?)

אבל מתחיל להיות ברור שאני לא שייך
ומתחיל להיות ברור שזה הזמן ללכת
מתחיל להיות ברור

גִּלּוּי נוֹף / אמיר מנשהוף

אִמִּי הַמְסֻמֶּמֶת אֶכָּנֵס אֶל-סָלוֹנֵךְ
נִרְחַץ בַּמִּנְהָרוֹת הַמְטֻנָּפוֹת שֶׁלָּנוּ
נִהְיֶה-פִּילִים נָסִיר-לִכְלוּךְ בְּאֶמְצָעוּת לִכְלוּךְ
אָז-נֵשֵׁב עַל-מִדְרָכוֹת מְסֻדָּרוֹת בְּפֶלֶס
בֵּין-אֲנָשִׁים נוֹשְׂאֵי כִּיסִים
נִהְיֶה-כְּבָר עֲיֵפִים אִמָּא
כְּאַחֲרֵי מִשְׂחַק יְלָדִים
מֵהָרְחוֹב הַחִיצוֹן
אוּלַי-נַבְהִיר אֶת-לִכְלוּכֵי הַהִתְנַהֲלוּת הַתְּמִידִית
וְאַתְּ תִּהְיִי אִמָּא שְׁקוּפָה
וַאֲנִי אֶהְיֶה מְכֹעָר כְּמוֹתִי
אִמִּי מֻגְדֶּלֶת הֶחָזֶה בּוֹאִי-נִסַּע בְּמִדְבְּרוֹת יִשְׂרָאֵל
נִדְרֹךְ עַל-שִׁבְרֵי זְכוּכִית
וְנִנְשֹׁם רֵיחַ בִּלְתִּי נִסְבָּל
שֶׁל-שֶׁתֶן בְּחַדְרֵי מַדְרֵגוֹת
נַבִּיט בְּיַלְדֵי הַשִּׁכּוּנִים הַחַבָּשִׁים
וְנֹאמַר חַסְרֵי-סִכּוּי
כְּאִלּוּ-אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים מַה-לַּעֲשׂוֹת בְּסִכּוּיֵינוּ
כְּאִלּוּ-אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים מַה-לַּעֲשׂוֹת בִּרְכוּשֵׁינוּ
אִמִּי הַבְּרִיאָה לְכִי אֶל-גְּבָרַיִךְ
לָמָּה אֶתְעַנְיֵן בִּתְכוּנוֹתֵיהֶם
אוּלַי-כְּדַאי שֶׁתַּצְלִיחִי לִשֹׁן-כְּבָר
אוּלַי-כְּדַאי שֶׁאֶהְיֶה-לָּךְ אָב
אִמִּי הַמִּתְלַבֶּשֶׁת אֲנַחְנוּ-רַק חַבְרֵי מִנְיָן כָּאן
יְהוּדֵי רֶפּוּבְּלִיקַת הַנְּאוֹרִים הַסְּתוּמִים
חֲצִי רְחוֹקִים מִמִּלְחֶמֶת הַלְּאֹם הָאֶקְזוֹטִית – – –
אִמִּי צָרִיךְ-לְהַחֲלִיף אֶת-הַצִילִינְדֶר
כְּדַאי שֶׁתַּזְמִינִי גַּם-מַדְבִּיר וְטֶכְנַאי כְּבָלִים
כְּדַאי שֶׁלֹּא-אָשׁוּב אֶל-בֵּין יָדַיִךְ
יוֹם אֶחָד אָשׁוּב אֶל-בֵּין יָדַיִךְ

מתוך 'רעש רעש רעש רעש', הוצאת פלונית תשע"א.

אהבה ושנאה

* / נדב עירד

אני שוכב רועד מקור על רצפת דירת מרתף מרוצפת אריחים גדולים צהובים, מרוצפת חורף. חברי ישנים ואני מתבונן בהם, מבין אותם, אותנו, כולנו עיזבון באין דורש,  יתומים כולנו ולימדו אותנו להתרחק אחד מהשני. פרודים ומגדילים מרחק ובפער נחנקים בחריקת עצם על עצב. זה פנימי אבל לא ניתן לערעור, כאב גדול שורר בנו ואנחנו אלימים. והנה אני שוכב נושם חושב ש' צורות שונות, היא הסרטן השורף חלקות יפות, נשמה שלי, נשמתי. אנחנו נפרדים בסכין, המרחק נהדף כמו בתנופת חרב מפלסת ביערות גשם. אנחנו ילדי השמש צועקים לשמש עליה, עלינו, כורעים בוכים באדמה, נשטפים בנחלים ובין נקיקים בדמיון ועננים מלווים אותנו ולא מבשרים דבר, צחורים מאד. שבים הולכים בחושך וחוזרים בחושך, אין מענה. שוב מפחדי שמש, ראות קרבה. אנחנו נהיה לאור נר נכבש בלהבה, לבד. עוד נעשה חיים, אנחנו רק התחלנו. הורים, הרימו עיניכם ונראה לכם מה זה, גם דרך מעבה הציניות נגלה סודות חמורים. ש' עוד תבוא אלי בהימור, באין עדים או ידיעה יהיו לנו עיניים. נתעורר ונבהה דרך אויר פרוץ, או שנרד עמוק יותר את נחשי החלימה הפראית. אז, ככלות הכל, נבין, אז נמות ולבסוף. כמו עלה בסתיו מרחף את דרכו האחרונה אל איזה כביש, נחכה לגשם הראשון שיקח אותנו דרך מרזבי הביוב, נמתחים אל המתחת בהתמסרות איתנים וגם נגע בהבנה איך אנחנו חיים, נרגע בנו סוף, סוף סוף. לטפו את אבק המדבר מעיניו ( כתיבה זו היא סוג מחושב של התאבדות). הוא בוכה, עיניו אדומות טירוף נשרפות בשמש, שם הוא מדמם מולכם את שאריות החולי שנשאר בו, מזיע את דמו לדעת. אכן יודע הוא (יודעים גם אתם) מה קרה לו שם בדרכו   לשם. הוא הגיע לכאן במקרה וקרה ( אני אבוד) ולטש בעיניו את הבור הארעי שלכם, בהשתנסות נרעדת אחרונה ובכל כוחותיו שעוד בו, השחיל עצמו בכם, בבור הצר. עכשיו הוא כבר  שם ברעד חולה, יש לו שרירים והוא לא יודע, אין לו כבר דבר מלבד העירום הכסוף המבריק הזה, לובן ברק של עצם על עצם נחרק דק נאבק בו. חבוק כעובר בתוך השקט המופלא, זה נותן משמעת אחרת בזמן, מערפל את התנועה. תנועתו מבינה שלא יבינו אותו, בחסדו ניתנת הזכות לחוש בחושך ולחדש, לתקן את מה שיבוא אצלו אחריו. תרצו לגעת בו קלות, לחמם את גופו מעט, לאמץ. אתם לא מבינים, הוא בוער יותר ויותר, הוא מת חי חי מת, בינינו, הוא הביטוי הנחרץ הקרוב של העצמי שלכם. הוא מאלה הזקוקים לחסד של גילוי ענוג, יציאה מהעצמי המוגן במבט, עצמכם נוגן בכם בנעימות חסרת דופי או שוני. הוא בכם אבל רחוק מספיק כדי שלא תתנו לו דבר. אנא המשיכו לאלחש את הזמן שלכם, אולי באמת תמותו בקרוב. אני מקווה שתמותו בקרוב.