רחל ירון – אין יציאה

פנזין

אלבום בכורה הוא תמיד עניין מסקרן, בפרט לאחר שיחרור הסינגל הראשון. כזה הוא המקרה עם רחל ירון והאלבומה החדש: “אין יציאה“. הסינגל הראשון, הנושא את שם האלבום, עלה לפני מספר שבועות והרגיש רענן גם אם לא יוצא דופן, יצר סקרנות וציפייה לקראת האלבום המלא. האלבום- הופק על ידי עמית ארז ונוגן על ידי חברי ההרכב שלו “הסיקרט סי”, כולל עשרה שירים מגוונים הנעים בין אקוסטי ומתוזמר לרוק גיטרות רועש, ומסמן את רחל ירון כאחת היוצרות הצעירות המעניינות של התקופה האחרונה.

ירון, בת 21, כבר שחררה EP קטן בשם “ימים של חוסר“, מסתמנת כמוזיקאית מולטי-אינסטרומנטלית (מנגנת על גיטרה, בס וקלידים), והמפגש שלה עם עמית, שהתחיל לפני 7 שנים בשיעורי הגיטרה והסתיים בהפקת אלבום. האלבום נפתח בשיר “עיניים”, שיר פתיחה מצויין שזוכה לעיבוד גיטרות מדוייק מצד עמית, ומסתיים בשיר “אין יציאה” – רוק גיטרות שנשמע כאילו רחל ירון היא אחותן החטופה של הילה רוח ואיה זהבי פייגלין. אך כאן גם נעוצה הבעיה המרכזית של האלבום. בדומה להרבה אלבומי בכורה, נראה שהאלבום לא חף מהשתלטותן של ההשפעות המוזיקליות של ירון. השירה של ירון מזכירה פעמים רבות את שירתה של הילה רוח, רונה קינן ואפרת גוש (ההשפעות הסטנדרטיות על רוב הזמרות היוצרות בסצנת האינדי), ולעתים זה מרגיש כאילו ירון מסתתרת מאחורי מקורות ההשראה ונמנעת מחיפוש אחרי הקול הייחודי שלה, או מתמצתת את היכולות הווקאליות שלה לאותן מלודיות שבהן היא מרגישה נוח. אפילו בשיר הנושא, אחד מהשירים הטובים באלבום, קשה שלא לדמיין את “כל החתיכים אצלי” מבצעים את אותו שיר בדיוק.

מילות השירים גם הן מושפעות מתסמונת אלבום הבכורה, ונקראות כבוסריות ברוב האלבום. נושאי השירים עלומים ולא מגובים בכתיבה מספיק טובה כדי לעניין את האוזן שמחפשת טקסטים שיגבו את הלחנים המצויינים. יחד עם זאת, בהתחשב בגילה הצעיר עד מאד של היוצרת, הכתיבה שלה עדיין מעניינת יותר משאר היוצרות בנות גילה שיצא לי לשמוע.

אין בביקורת זאת להעיד כי האלבום הוא פחות ממצויין. מדובר באלבום ראשון ליוצרת שברור למדי שנשמע עליה עוד הרבה בעתיד, ושקשה להמתין בסבלנות לאלבום הבא שלה, שאפשר לומר בבטחון שיסמן את מיקומה כאחת היוצרות המבטיחות בסצינת האינדי בישראל.

בתוכנית: אלעד בן הרוש ואריה גולדין על מודל קובלר רוס במוזיקה

בסיוע מועצת הפיס לתרבות ולאמנות

עוד פרקים