פדרו גראס – חצי סוגריים

פנזין

“פתאום מלא אנשים קלטו שרגע, כולם אוהבים את זה ואיך זה שאין את זה בארץ? ואז ארגנו עוד ערב של שירה מדוברת, שהיו בו באמת החלוצים הראשונים של זה בארץ. גלעד כהנא היה שמה…הוא עשה את זה באמת בלי לשאול אף אחד. ומזה התחיל להיפתח איזשהו ליין בתל אביב בלימה לימה, ובעצם מזה, אחרי שזה דעך התחלתי לארגן את הפואטרי סלאם בבית מזיא שגם צמח למה שהוא היום. צירפתי שני חברים: אריק אבר ואלן פותלס … וזו ההיסטוריה של השירה הדבורה בישראל- בקצרה”

זה צמח למימדים, לא הייתי אומר מבהילים, אבל די מרשימים. זאת אומרת זה נהיה משהו נורא נורא נורמלי איכשהו מלא ישראלים הולכים לזה וצורכים את זה

“תשמע ברוב העולם זה משהו מוכר, ז’אנר מוכר, בטח בארצות הברית. אתה אומר לאנשים סלאם פוטרי או ספוקן וורד הם יידעו מה זה… אצלנו זה חדש, טרי”

וזה גם הגיע באיזה בום. זה התחיל ופרח נורא מהר

“אני לא יודע איך להסביר איך זה צמח כל כך מהר, אבל זה נותן פתחון פה להרבה אנשים, ועצם זה שזה רטורי ומעניין ומגניב הופך את זה למשהו לא מייבש, לא סתם דעתנות. אני מאד מאמין בז’אנר, אז מבחינתי זה שהוא צומח זה מובן מאליו”

זה גם עושה לך די טוב. בנאדם זה מה שאתה עושה

“כן, אם הייתי מוציא את האלבום הזה לפני חמש שנים היו שואלים מה, מי? איפה? עכשיו קצת מבינים בערך איפה זה יושב ביקום”

(מתוך הראיון עם פדרו גראס)

קריאה מעניינת נוספת על האלבום פה.

בתוכנית: אריה גולדין מארח את פדרו גראס לשיחה סביב האלבום החדש וסצנת הפואטרי סלאם בירושלים ובארץ

בסיוע מועצת הפיס לתרבות ולאמנות

עוד פרקים