לס אקרובטס אלבום והופעה

פנזין

איכשהו, חללי הופעות ופאבים בירושלים נוטים להזכיר מערות. מרתפים, מנהרות וכוכים, עם קירות אבן חשופים. עמומי אורות, ממועטי חמצן, אפופים בעננת עשן סיגריות, מעופשי ניחוח. לא שאני מתלונן חלילה, אני דווקא אוהב את זה.  

הפרגמון, שלרוב מהדהדים בין קירותיו צלילי טכנו, הוא אחד מהחללים האלו. ובזמן האחרון הם התחילו לארח הופעות. עניין מבורך בלי שום ספק.

ולכבוד האלבום החדש, הגיעו less acrobats התל אביבים להופעה בעיר המוצלחת יותר.

הגעתי להופעה יחד עם שתי השותפות שלי. כמובן שהגענו בשעה איחור, כמו שנהוג. כי כל ילד יודע שלהגיע בזמן זה לחנונים וגרמנים, ובארץ גם רכבות מאחרות. וחוץ מזה, גם ככה תמיד הבעלים מחכים שהמקום יתמלא ושהלקוחות יזמינו עוד כמה בירות.

כשהגענו, הבחור בכניסה בדיוק סידר את הקופה. גם הם לא ציפו שמישהו יגיע בזמן.

כשנכנסנו, והבנו שאנחנו הראשונים, התמקמנו לנו בתוך המגרעת הקטנה והמרופדת שבקיר, ובין שלוק בירה לשאכטה, חיכינו שיתמלא ויתחיל.

אבל באיזשהו שלב, כשההרכב כבר היה על הבמה, היה ברור שזה רק אנחנו והם. כלומר, אנחנו כל הקהל, והם כל הלהקה, וככה זה הולך להיות.

הבנו שרק על כתפינו מוטלת כל האחריות המוטלת על קהל. התקדמנו מעט, לא עד הבמה כמובן, אבל מספיק כדי להרגיש את הלהקה וכדי שהם ירגישו קצת קהל.

אבל כנראה שהמבוכה שלנו והמבוכה שלהם, יצרו התאבכות הורסת, וכבר אחרי השיר הראשון, משהו השתחרר והם נראו נינוחים מול החלל הכמעט ריק. כאילו ככה הם מעדיפים את זה. לא כל כך מפתיע כשמדובר במוזיקאים שמצליחים לבטא שבריריות, ביישנות ואינטימיות, בדייקנות השמורה רק  לאנשים מופנמים.

המוזיקה היא אלקטרו דרים פופ עם השפעות של סול והיפ הופ אלקטרוני. נוכחות בולטת של סינתיסייזרים ומחשב, גיטרות עדינות ותומכות, הרמוניות קוליות ושירה פלצטית-חללית רווית אפקטים. בין כל צלילי האינדי- הזה, מבליח הבס המעוגל ופאנקי ומאזן את המוזיקה. מעגן אותה לקרקע. שלא תיסחף רחוק מדי אל מרחבי הפסיכדליה והחלום.

כשההופעה מסתיימת, הם מבחינים שהצטרפו עוד שישה אנשים לקהל, מציעים להתחיל את ההופעה מהתחלה, וככה הם עושים. טוב יותר מכל הדרן.

בתוכנית: אלעד בן הרוש ותום גל על גרוב ואפרוביט – וגם אירוח של הודנא אורקסטרה

בסיוע מועצת הפיס לתרבות ולאמנות

עוד פרקים