יובל מנדלסון – שירים לבלה

פנזין

כחלק מסיבוב ההופעות של האלבום החדש שלו – “שירים לבלה“, הגיע יובל מנדלסון ל”בסרביה“. הפאב הנפלא והאקלקטי שנמצא במרתף העיר (aka מרתף הרוסים).

כמה צ’ייסרים של וודקה חזרת, ויובל מנדלסון ואסף תלמודי עולים על הבמה. מנדלסון עם הגיטרה, ותלמודי עם אקורדיון וסינטיסייזר, על עמדת הסאונד ניצח אביב מארק (האגדי). אחרי שמנדלסון מציג את האלבום ואת החברים, הם פותחים ב”המנדלסונים הקדומים” וממשיכים ל”חיות וחיוכים”.  יש אולי 12 אנשים בקהל, אבל זה לא משנה למנדלסון ותלמודי, ניכר שהם פרפורמרים מנוסים שיודעים לכבוש כל קהל. הכריזמה השקטה שלהם, וההנאה הגלויה שהם מפגינים כשהם מנגנים, שובה גם את מי מהקהל שלא הכיר את האלבום מלפני ההופעה.

סגנון הלחנים באלבום, הוא של שירי ילדים קלאסיים: שמח, קופצני, קליט. גם הטקסטים, עוסקים לכאורה בנושאים נפוצים לשירי ילדים: חיות, גוף האדם, חגים וכו’.

אבל במקום לצייר עולם מושלם ולצבוע אותו בנצנצים (כנהוג בז’אנר),  מנדלסון מתאר אותו כמות שהוא. עם טקסטים נטולי תקינות פוליטית. שמציגים ראיה מפוכחת, פסימית ומשעשעת של העולם.הם ממשיכים את ההופעה, הקהל מתנועע עם הקצב. אולי אלו הילדים שהאלבום באמת מיועד להם. תלמודי יוצא לעשן סיגריה, ומנדלסון שותה מהיין החם, מבצע את “מרלין מונרו” ואת “אבא עורך דין”, ועונה על שאלות מוזרות מהקהל (אמא באמת הייתה מורה, אבא היה עו”ד).

אפשר היה לכתוב שיובל מנדלסון התבגר, או גדל,או השתנה, או איך שלא קוראים לזה. אבל בסך הכל עכשיו יש לו ילדה ואלבום חדש שמוקדש לה.זה עדיין אותו יוצר שנון ומוכשר, עם היכולת לכתוב טקסטים חתרניים וציניים.

מדובר באלבום שירי ילדים, אבל לא מהסוג הנפוץ (סכרין קפיצי-קפוצי מתנחמד ומטמטם) אלא כזה

כי איזו ברירה יש כבר למוזיקאי שלא רוצה שבתו תתנדנד לצלילי דיג דיג דוג?!

בתוכנית: ניצן אגלנברג ואריה גולדין מארחים את ספוניק היי פיי

בסיוע מועצת הפיס לתרבות ולאמנות

עוד פרקים